אהרון סאידוב (1902-1954)

אהרון נולד בסמרקנד, למשפחתו של החייט ריבי וחבסי. ככל הילדים, למד בחוֹמְלוֹ (ח׳וֹנאי מוּלוֹ) וקיבל חינוך יהודי מסורתי. מילדותו המוקדמת הורגל אהרון לעמל. בגיל שש עשרה החל לעבוד בסדנת תפירת נעליים ותיקונן.

באמונה כנה בשינויים המהפכניים, קיוה אהרון לבנייתם של חיים חדשים וטובים יותר לעמו. באותה תקופה צמח נוער פעיל שהתאחד בארגונים פוליטיים. אהרון נבחר למזכיר ועד ברית הנוער הקומוניסטי (קומסומול) ברובע היהודי «מזרח».

בשנת 1924 התקבל אהרון למפלגה הקומוניסטית והומלץ לתפקיד מדריך הוועד המרכזי (ו״מ) של המפלגה הקומוניסטית הבולשביקית של אוזבקיסטן, במחלקת האגיטציה והתעמולה לעבודה עם המיעוטים הלאומיים. בד בבד שימש כמזכיר אחראי של הסקציה היהודית בוועד המחוזי של המפלגה.

בשנת 1927 נסע אהרון סאידוב למוסקבה ללמוד באוניברסיטה הקומוניסטית של פועלי המזרח. לאחר שנתיים הופנה לסמרקנד לעמוד בראש מערכת העיתון «רוֹשְׁנוֹי», שיצא לאור מ-1925 ונדפס באותיות עבריות. בשנת 1927 החל ברפובליקות אסיה התיכונה מעבר כולל לכתב לטיני. בשנת 1930 שונה שמו של «רושנוי» ל«ביירוֹקי מִיחְנַת» והחל להופיע בטשקנט בכתב לטיני. מאז ואילך חי ועבד א. סאידוב בטשקנט.

אהרון סאידוב השתתף בהקמת כתב-העת «חַיוֹתי מִיחְנַת», לאחר מכן «אַדַּבִּיוֹתי סוֹבֶּטי», ומונה לעורכו האחראי. בשנת 1934 היה אחד מיוזמי הוצאת הקובץ הספרותי הראשון של סופרי יהודי בוכארה.

עד לסגירת כל כלי-הדפוס בשנת 1940, עבדו בעיתון ובכתב-העת משוררים ופובליציסטים מחוננים: מרדכי בצ׳אייב, יחיאל עקילוב, יצחק מוואשב, יונתן קוראייב, יעקוב חיימוב, מנשה אמינוב ואחרים. בעיתון סוקרו אירועים בארץ ובחו״ל, נדונו שאלות משפחה וחינוך הנוער, עלו בעיות פעילות הקולחוזים היהודיים-בוכאריים, מוסדות התרבות, בתי-הספר ועוד.

אהרון סאידוב היה חבר הפלנום של מועצת העיר סמרקנד (1923–1927) ושל מועצת העיר טשקנט (1933–1935). לאחר לימודיו במוסקבה בבית-הספר הגבוה למתעמלים (1936–1937), אושר לתפקיד מדריך מחלקת העיתונות בוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של אוזבקיסטן. פעמיים נבחר כנציג לגוף המחוקק — הוועד המרכזי הפועל של אוזבקיסטן.

א. סאידוב השתתף בפעילות הקוֹמְזֶט (הוועדה להסדרת קרקע לעובדים יהודים), ובהקמת הקולחוזים היהודיים-בוכאריים. הוא זכה להערכה רבה לא רק בקרב יהודי בוכארה, אלא גם אצל בני לאומים אחרים. מנהיגי המפלגה וממשלת אוזבקיסטן כיבדוהו: י. אחונבאייב, ו. יוסופוב, פ. חוד׳ז׳אייב.

בשנות «הטרור הגדול» של סטאלין נאסרו סופרים, מורים ואנשי אינטליגנציה רבים מבין יהודי בוכארה. ביניהם היה גם אהרון סאידוב. כעבור שנה, בשנת 1939, זוּכּה. לאחר מכן החל לעבוד כמנהל בית-ההוצאה של העיתונים «פראבדה ווסטוקה» ו«קיזיל אוזבקיסטאן».

אהרון סאידוב תרם תרומה עצומה לחינוך ולתרבות עמו, ועשה רבות לפיתוח הספרות והאמנות של אוזבקיסטן. על מסירות עבודתו הוענקו לו פעמים אחדות תעודות כבוד מנשיאות הוועד המרכזי הפועל של אוזבקיסטן ותעודת כבוד מהסובייט העליון של אוזבקיסטן.

אהרון סאידוב היה נשוי לזינאידה, בתו של הסוחר אבו אברמוב. נולדו להם 4 בנות: רֶנָה, רוֹזָה, זוֹיָה, סוֹפְיָה. כל הילדים קיבלו השכלה גבוהה והמשיכו בכבוד את דרכו של אביהם.

אהרון סאידוב נפטר בגיל 51. נקבר בבית-העלמין צ׳יגאטאי בטשקנט. בשנת 1973 נקרא אחד מרחובות טשקנט על שמו של אהרון סאידוב.

ולדימיר אולוב